שמי יעל, אני נטורופתית ורפלקסולוגית, מטפלת בקליניקה פרטית, עובדת במכון להמטולוגיה במרכז הרפואי בני ציון בחיפה ועוזרת הוראה בקמפוס ברושים. יש לי מטופלים בכל הגילאים החל מתינוקות בימיהם הראשונים ועד אנשים בשלבי סוף החיים. אני מגלה חשיבות במגע בכל שלבי החיים והרפלקסולוגיה מאפשרת פתח לטיפול מעבר למחסומי תקשורת.
“דיבורי תפילה אינם כדי שהבורא יוכל לשמוע אלא כדי לפנות בך מקום שתוכל לקבל” (רבי נחמן, ליקוטי מוהר”ן לג, ג).

הטיפול הרפלקסולוגי, בין אם מתרחש בקליניקה מבודדת ושקטה או בחדר טיפולים הומה בתוך בית החולים, מאפשר למטופל לקחת פסק זמן מהרעש שנמצא בחוץ ובפנים. גם בזמן חיבור לטיפולי כימותרפיה לתוך הוריד, ניתן לראות שבעזרת המגע החששות והפחדים מוחלשים והרעשים מהסביבה נשארים בחוץ. כך, המטופל מצליח למצוא אי של שקט ומתפנה אצלו מקום שאפשר בו לקבל. קל להבחין איך ברגע מסוים במהלך הטיפול משהו אצל המטופל מתרכך, ניתן לראות איך הנשימה הופכת לרגועה ואיטית יותר, הגוף נינוח והנפש שקטה. במרחב זה ניתן להרגיש את השפעת המגע, התנועה שמתרחשת בגוף ואת המקצבים הפנימיים. ברגיעה ובנועם הגוף יכול לעבוד טוב יותר, וככל שרמת המתח יורדת כך עולה יכולת ההתמודדות של הגוף.

מטרתי העיקרית בטיפול היא חיזוק כוחותיו של המטופל בכדי שיוכל לאפשר לתהליכים טבעיים המתרחשים בגופו לעורר את תהליך הריפוי. לשם כך, אני עובדת על שלושה היבטי טיפול רפלקסולוגים: תנועה, ניקוז והזנה. התנועה מתבצעת באמצעות המגע בכף הרגל, כיוון העבודה של תנועות ידיי עובד לפי עקרון ההשתקפות של האיברים והמערכות בכף הרגל, ולפיכך התנועה היא עם כיוון תנועת המערכת. מעבר לכך, המגע מניע, מזרים ומאפשר זרימת דם טובה יותר לרגליים. היבט הניקוז קשור למערכות הפינוי בגוף המשתקפות ברגל. ישנם אזורים המיוחסים למערכת הנשימה, העיכול והשתן. לדוגמה, משמח אותי לשמוע כל פעם מחדש כיצד הטיפול על המעי הגס עוזר למטופל עם מעצירות. בנוסף, השיח עם המטופל מאפשר לו גם ניקוז רגשי אשר בגישה ההוליסטית מקושר לניקוז הגופני. ההיבט השלישי הוא הזנה, מעבר לחום ידיי הנקלט ברגלי המטופל, ישנן טכניקות מגע הנקראות “הטענות”. בעת ביצוע ה”הטענות” המטופל בדרך כלל מרגיש זרמים אשר ממלאים את גופו ופעמים רבות מתעוררות בו תחושות רגשיות. למשל, אני מטפלת באישה מבוגרת שלא דוברת עברית, אשר בזמן ההטענות מתחילה לשיר, ישנם מטופלים שנראה שעולה בהם חיוך, כאלו שמדווחים על תחושת רוגע וכאלו המדווחים כי ברגעים שלאחר סיום הטיפול, עדיין חשו את מגע ידיי על רגליהם.

אני רואה בעבודה הטיפולית זכות גדולה, אני מאוד אוהבת את מטופליי, מנסה ללמוד משהו מכל מטופל ומאמינה שבכל שלב ישנה הזדמנות לצמיחה.

“לְבָבִי הִתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ וּמוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו.

וּלְמֶתֶק הַקֶּצֶב הָרַךְ נִרְגַּע, מִתְפַּיֵּס, מְוַתֵּר.”

(לאה גולדברג, ימים לבנים 1935)